שאלו אותו מה חסר לכם, ותופתעו ממה שיעלה

העליתם למחברת את כל החומר: מסמך המדיניות, שני דוחות, תמלול הישיבה. עכשיו אתם מבקשים סיכום, ומקבלים בדיוק את מה שכבר ידעתם — רק קצר יותר.

השאלה המועילה במצב הזה היא הפוכה. במקום לשאול מה כתוב בחומר, בקשו מ-Gemini Notebook להצביע על מה שלא כתוב בו: איזו טענה מופיעה בלי ביסוס, איזו שאלה מתבקשת מהחומר ואין עליה תשובה, ומה חסר כדי לקבל את ההחלטה שאתם צריכים לקבל.

זה עובד כי החומר שלכם אף פעם לא שלם. מצגת שהוכנה לפני חצי שנה, דוח שנכתב לקהל אחר, פרוטוקול שמדלג על ההנמקה — כל אחד מהם מכסה חלק מהתמונה, והפערים ביניהם הם בדיוק מה שיישאל אתכם בישיבה. מודל שקורא את כולם יחד רואה את התפרים בין המקורות טוב יותר ממי שקרא אותם בזה אחר זה לאורך חודשים.

שימוש שני, לפני שאתם מציגים: בקשו ממנו לנסח את שלוש השאלות הקשות ביותר שאפשר לשאול על החומר הזה. תשובה טובה לשאלה שצפיתם מראש שווה יותר מעוד שקף, והרשימה הזו גם אומרת לכם איזה נתון כדאי להביא איתכם לישיבה גם אם הוא לא נכנס למצגת.

שלבי העבודה

1. העלו למחברת את כל המקורות הרלוונטיים, ולא רק את המרכזי שבהם.
2. נסחו את ההחלטה או המשימה שלשמה אתם קוראים את החומר — זה מה שמגדיר מה נחשב פער.
3. בקשו רשימת פערים מסודרת, כל פער בשורה, עם ציון המקור שבו הוא נוצר.
4. סמנו אילו פערים אתם יכולים לסגור בעצמכם ואילו דורשים פנייה למישהו.
5. אחרי שהוספתם חומר משלים — הריצו את הבקשה שוב, והשוו לרשימה הקודמת.

התוצאה: אתם נכנסים לישיבה עם רשימת מה שחסר, במקום עם עוד סיכום של מה שיש.

רוצים לתרגל? קחו מחברת קיימת שכבר סיכמתם ממנה, והריצו עליה את בקשת הפערים.