יצאתם מהשיחה עם תחושה לא נעימה. הצד השני הביא טיעון שלא ציפיתם לו, עניתם משהו חלש, ורק בדרך חזרה למשרד עלתה לכם התשובה הנכונה.
זה קורה כי מה שהכנתם היה הפתיחה. חזרה בראש תמיד מתרגלת את מה שאתם אומרים, אף פעם לא את מה שעונים לכם. אבל הרגע שבו שיחות נופלות הוא כמעט תמיד רגע של תגובה. מצב השיחה הקולית של ChatGPT מאפשר לתת לו לשחק את הצד השני ולהריץ את אותה שיחה שוב — הפעם עם הידיעה מה עומד להגיע.
שלבי העבודה
- תארו בכתב את השיחה שכבר קרתה: מי היה מולכם, מה הוא טען, ואיפה בדיוק נתקעתם.
- בקשו ממנו לשחק את אותו אדם — לא גרסה מרוככת שלו.
- עברו למצב הקולי והריצו את השיחה מההתחלה, בקול.
- בסוף בקשו משוב על שלושה דברים בלבד: איפה נשמעתי מתגונן, על איזו שאלה לא עניתי, ומה הייתי צריך לשאול ולא שאלתי.
- הריצו שוב עם תיקון אחד. שני תיקונים בבת אחת ולא תדעו מה עבד.
למה דווקא בקול
בכתב אתם מנסחים, מוחקים ומנסחים שוב. בקול אין את זה. השנייה שבין השאלה לתשובה היא בדיוק מה שכשל בשיחה האמיתית, והיא היחידה שאי אפשר לתרגל בטקסט. אותה שנייה היא גם המקום שבו נשמעים מתגוננים, ממהרים לענות, או עונים על שאלה אחרת מזו שנשאלה.
לא רק אחרי כישלון
ראיון עבודה, הצגת הצעה מול לקוח, שיחת משוב לעובד, פתיחה של הרצאה. כל מצב שבו מישהו מגיב ואתם צריכים לחשוב בזמן אמת. ההבדל בין תרחיש שכבר קרה לתרחיש עתידי הוא רק בכמות המידע שאתם יכולים לתת — אחרי שיחה אמיתית אתם יודעים בדיוק מה הטיעון הקשה, וזה הופך את התרגול למדויק בהרבה.
התוצאה: בפעם הבאה שהטיעון הזה יגיע, כבר שמעתם אותו פעם אחת ויש לכם תשובה.
רוצים לתרגל? קחו שיחה אחת שיצאתם ממנה לא מרוצים בחודש האחרון, ותארו אותה בשלוש שורות לפני שאתם לוחצים על המיקרופון.