קיבלתם מצגת, ארבעה שקפים בה טובים ושניים לא. ביקשתם "תשפר", וקיבלתם מצגת חדשה — שבה דווקא השקפים הטובים נעלמו.
הבעיה היא ברמת ההתייחסות. בקשה כללית לשיפור מתייחסת לכל המצגת כיחידה אחת, ולכן היא מייצרת אותה מחדש. הדרך המדויקת היא לתת הערות ברמת השקף: מה להשאיר כמו שהוא, מה לחדד, מה למחוק, ומה חסר. אתם עורכים, לא מזמינים מחדש.
זה עובד טוב במיוחד ב-Gemini Notebook, כי המקורות נשארים מחוברים. כשאתם אומרים "שקף 3 שטחי מדי", הוא יכול לחזור לחומר שממנו נבנתה המצגת ולהוסיף עומק מהמקור — במקום להמציא תוכן שיישמע עמוק יותר.
שיטת עבודה שחוסכת סבבים: לעבור על המצגת פעם אחת בשקט, לרשום הערה אחת לכל שקף, ורק אז לשלוח את כל ההערות יחד. הערות שנשלחות אחת-אחת גורמות לו לשנות דברים שכבר תיקנתם בסבב הקודם.
אותה גישה עובדת על כל תוצר ארוך, לא רק על מצגות: מסמך עם פרקים, דוח עם סעיפים, טיוטת נוהל. ברגע שאתם מתייחסים ליחידה הקטנה — שקף, פסקה, סעיף — ולא לתוצר כולו, אתם מפסיקים לקבל גרסאות חדשות ומתחילים לקבל תיקונים.
שלבי העבודה
- עברו על המצגת ורשמו לעצמכם הערה אחת לכל שקף — כולל "להשאיר כמו שהוא".
- ציינו במפורש אילו שקפים נעולים ואין לגעת בהם.
- שלחו את כל ההערות בבקשה אחת, ממוספרות לפי מספר השקף.
- בכל הערה אמרו מה חסר או מיותר, לא "לשפר".
- אם שקף עדיין לא עובד אחרי שני סבבים — בקשו שתי גרסאות שונות שלו לבחירה.
התוצאה: סבב עריכה אחד ממוקד במקום שלוש מצגות שלמות שאף אחת מהן לא הייתה זו שרציתם.
רוצים לתרגל? קחו מצגת שכבר יצרתם, ותנו לה הערות שקף-שקף במקום עוד בקשה כללית.