קיבלתם מסמך של אחד עשר עמודים, וצריך להציג את עיקריו למישהו שלא יקרא אותו לעולם. אתם פותחים מצגת ריקה ומתחילים להעתיק שורות, וכעבור חצי שעה יש לכם שקף עמוס שאף אחד לא יבין.
כלי AI יודעים להפוך מסמך לתקציר ויזואלי, אבל רוב האנשים ניגשים לזה מהכיוון הלא נכון. הם מבקשים תמונה ומקבלים ג'יבריש. הסיבה פשוטה: מחוללי תמונות מייצרים אותיות כציור, לא כטקסט, ובעברית התוצאה כמעט תמיד שבורה. המסקנה היא לא לוותר על הרעיון, אלא לפצל אותו לשניים.
שלבי העבודה
- העלו את המסמך ובקשו תחילה את התוכן של התקציר, לא את העיצוב שלו.
- בקשו מבנה מפורש: כמה בלוקים, מה הכותרת של כל בלוק, ואיזה נתון או משפט אחד נכנס לתוכו.
- בקשו גם היררכיה. מה הדבר הראשון שהעין צריכה לתפוס, ומה משני.
- הרכיבו את הגרפיקה בכלי שמרנדר עברית כמו שצריך: מצגת, מסמך או כלי עיצוב.
- אם אתם רוצים בכל זאת תמונה מחוללת, בקשו אותה בלי טקסט והוסיפו את המילים בעצמכם.
למה לא לבקש ישר תמונה
מחולל תמונות מצייר צורות שנראות כמו אותיות. באנגלית זה לפעמים עובר; בעברית זה נשבר כמעט תמיד, כי הכיווניות וצורת האותיות פחות מיוצגות. תקבלו גרפיקה יפה עם מילים שלא קיימות. במקום להילחם בזה, תנו לכלי לעשות את מה שהוא באמת טוב בו: להחליט מה חשוב, לתמצת ולסדר לפי היררכיה. ההרכבה הוויזואלית לוקחת עשר דקות בכלי רגיל.
מתי טבלה עדיפה על גרפיקה
לא כל מסמך צריך אינפוגרפיקה. אם התוכן הוא השוואה בין פריטים, מספרים לצד מספרים, או רשימת החלטות ואחראים — טבלה תעביר אותו טוב יותר וגם תיקח פחות זמן. גרפיקה מתאימה כשיש סיפור עם התחלה וסוף, תהליך בשלבים, או כשצריך שמישהו יזכור שלוש נקודות ולא חמש עשרה.
התוצאה: במקום חצי שעה של העתקה לשקף, תכנית מסודרת של מה להציג ואיך לסדר אותו.
רוצים לתרגל? קחו מסמך שאתם צריכים להציג השבוע ובקשו ממנו חמישה בלוקים בלבד.